המידע באתר אין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת, או תחליף לייעוץ מקצועי ואישי, או כתחליף לטיפול רפואי כלשהו.

 © כל הזכויות שמורות לנטע שחר.

קנדידה אלביקנס

קנדידה זו פטריית שמר שביכולתה לחיות עם וללא נוכחות חמצן. הפטרייה מפיקה אנרגיה על ידי פירוק סוכר. קיימים בטבע מעל 500 סוגי פטריות, מעל 20 סוגים מתוכן הן פתוגניות, כלומר מחוללות מחלה. קנדידה אלביקנס הינה מין של תא שמר פתוגני הנפוץ ביותר בבני אדם וגורם לזיהומים ומחלות.

 

הקנדידה שוכנת קבע במערכת העיכול, מערכת המין, הוושט והגרון, ובמצב תקין אצל אדם בריא הקנדידה נמצאת באיזון עם חיידקים ושמרים אחרים, ובשליטתה של מערכת החיסון. הבעיה מתחילה כאשר מופר האיזון והקנדידה מתחילה להתרבות ולהתפשט בגוף וגורמת למגוון בעיות.

הגורם לרוב הסימפטומים של הקנדידה, הם בעיקר הרעלנים שמפרישה הפטרייה. הקנדידה מפרישה מעל למאה סוגים שונים של רעלנים, וכל קבוצת רעלנים משפיעה על מערכת אחרת בגוף- מערכת העיכול, מערכת החיסון, מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית מערכת המין ועוד.

כאשר הקנדידה מתרבה ומתפשטת בגוף, סימפטומים יכולים להופיע באיברים שונים: עיניים- דלקות וגרד. אף- סינוסיטיס כרוני, נזלות כרוניות, קדחת השחת. אוזניים- דלקות חוזרות, גירודים, הפרשות. חלל הפה והגרון- פטריות על הלשון החניכיים וחלל הפה, חיפוי לבן על הלשון, צרידות, קושי בבליעה, דלקות גרון חוזרות. מערכת הנשימה- אסטמה, שיעול כרוני, ברונכיטיס, ליחה. עור- אקזמות, גרד, פצעים מוגלתיים, אקנה, קשקשים, פטרת ציפורניים. פרקים ושרירים- כאבים, נפיחויות, דלקות, חולשה, פיברומיאלגיה. שלפוחית השתן- דלקות כרוניות בשלפוחית ובדרכי השתן. מערכת המין- דלקות ערמונית אצל גברים, ירידה באיכות הזרע אצל גברים, אין אונות, אובדן תשוקה ופטריה בנרתיק לנשים. מערכת העיכול- עצירות, שלשול, גזים, נפיחויות, כאבי בטן, משיכה למתוקים, ריח פה, קוליטיס, קושי לרדת במשקל. המערכת האנדוקרינית- אלרגיות, תפקוד חיסוני ירוד, מגרנות, כאבי ראש כרוניים, סחרחורות, היפראקטיביות, נשירת שיער, ירידה בחשק המיני, נפיחות בלוטות לימפה, תת פעילות של בלוטת התריס. מערכת העצבים- עייפות כרונית, תשישות, חולשה, הפרעות בשינה, דיכאון, חוסר ריכוז, היחלשות הזיכרון.

קנדידה- למה זה קורה?

על מנת להבין את הגורם להתפרצות לא מבוקרת של קנדידה, חשוב להבין את תפקיד האינסולין בגופנו: הלבלב בשליטת המוח, אחראי להפקת ההורמון הידוע בשם אינסולין. אחד מתפקידי האינסולין הוא לשמש שוער, ולאפשר למולקולות הסוכר למצוא קולטן מתאים בדופן כלי הדם. בשלב זה יכול האינסולין להעביר את מולקולת הסוכר מבעד לממברנת כלי הדם אל הנוזל הבין תאי, ולהמשיך ללוות את הסוכר מבעד למחסום נוסף- ממברנת התא- אל התא עצמו.

לשומן בגוף תפקידי בידוד רבים, כולל שמירה על חום הגוף, בלימת זעזועים, מניעה של פליטת כמות מים גדולה מדי מבעד לעור והגנה על סיבי העצב. אך שומן רב מדי בזרם הדם יוצר כמה השפעות בידוד שליליות. כשאנחנו אוכלים יותר מדי מזון שומני, נוצרת שכבת שומן דקה על דופנות כלי הדם, על קולטני האינסולין של התאים, על מולקולות הסוכר ועל האינסולין עצמו. "פינוי" שומנים אלה מזרם הדם יכול לארוך יום שלם או יותר, וכל אותה העת לעכב את התקשורת בין הגורמים השונים שאחראים לכניסת הסוכר לתאים. מכאן שכמות גדולה מדי של שומן בדם מעכבת את תנועת הסוכר מחוץ לזרם הדם. התוצאה היא עלייה כללית ברמת הסוכר בדם, היות שסוכרים ממשיכים לנוע ממערכת העיכול (שלב ראשון) אל זרם הדם (שלב שני), אך אינם יכולים לצאת מזרם הדם לתאים (שלב שלישי).

כשהלבלב מתפקד באיטיות, כפי שקורה כשהוא מותש או מנוצל יתר על המידה, משמשות בלוטות יותרת הכליה כמנגנון גיבוי ומייצרות את ההורמון אדרנלין, שמדרבן את פעילות הלבלב ומגביר את ייצור האינסולין. מצב זה גורם לתנודות גבוהות ועמוקות יותר מהתנודות העדינות הרגילות ברמת הסוכר. רמות הסוכר בדם נעשות לא יציבות.

קנדידה אוכלת עודפי סוכר בדם

גודל "אוכלוסיית" מושבת הקנדידה תלוי באספקת המזון שלה. אם רמות הסוכר בדם נמצאות תמיד בנורמה, כך גם גודל מושבת הקנדידה שחייה בגוף. כשהסוכר שאנחנו אוכלים עובר מזרם הדם לשימוש תאי הגוף, כל פטריות השמרים העודפות מתות, כפי שהן אמורות לעשות. עם זאת, אם רמות הסוכר בדם עולות, המיקרואורגניזמים מתרבים במהירות וניזונים מעודפי הסוכר. לאחר שעשו זאת ורמות הסוכר חוזרות לנורמה, יורדת גם כמות המיקרואורגניזמים בהתאמה. הגאות והשפל האלה, הם חלק נורמאלי בפיזיולוגיה האנושית שאינו גורם לכל בעיות בריאותיות או תסמינים בלתי נעימים.

 

אם רמות השומן בדם גבוהות באופן תמידי בגלל תזונה עתירת שומן, הסוכר נותר בזרם הדם ומזין את מושבות הקנדידה הגדולות בגוף, במקום את תאי הגוף. התאים הרעבים לדלק כבר אינם יכולים להפיק אנרגיה, ואז אנו מתעייפים ומרגישים מותשים. אם הגוף אינו מסוגל לווסת רמות הסוכר, נוצר מצב מסוכן. המנגנון היחידי שנותר להורדת רמת הסוכר הוא הקנדידהלמעשה, הקנדידה שבגופנו היא מיקרואורגניזם מציל חיים שאיננו רוצים להשמיד. היא משמשת כמערכת גיבוי המסייעת להוריד את רמת הסוכר בדם לנורמה במקרה שהלבלב ובלוטות יותרת הכליה אינם מסוגלים לעשות זאת.

 

אנחנו גורמים קנדידה לעצמנו

רוב האנשים יוצרים בעצמם את התנאים שגורמים להתשת הלבלב ובלוטות יותרת הכליה, לאורך כל היום ובכל ארוחה. התפרצויות קנדידה הן תמרור אזהרה שהגוף מתקרב במהרה לסכרת, ושמוטב להפחית במידה רבה את כמויות השומן שאנו צורכים.

ההצעה הקבועה לטיפול של מטפלים, בין קונבנציונליים או אלטרנטיביים, אינה פוגעת במטרה. מאחר ואכילת סוכר לא גרמה לבעיית הקנדידה, הימנעות מסוכר לא תטפל בסוגיה האמתית. אין ספק שלאחר שנוצרה בעיית קנדידה בגוף מאכילה של תזונה עתירת שומן, אכילת סוכר תחריף את הבעיה, אך הימנעות מסוכר לא תעלים את הגורם לבעיה, רק את התסמינים. בנוכחות כמות גדולה של שומן בדם, אפילו כמות מועטה של סוכר, מכל מקור שהוא, עלולה לגרום לעלייה קיצונית של רמות הסוכר בדם. הניסיון להעלים את הקנדידה באמצעות שליטה ברמות הסוכר בדם נועד לכישלון.

אורך חייו של מיקרואורגניזם הקנדידה קצר מאוד. אם הסובלים מבעיית הקנדידה יאכלו תזונה דלת שומן, רובם יגלו שהבעיה תיעלם תוך ימים ספורים.

 

אבחון קנדידה

הקנדידה משבשת טווח רחב מאוד של תפקודים פיזיים ונפשיים. כיוון שהסימפטומים שמגלים הסובלים מקנדידה דומים לאלה של מחלות אחרות, קיימת סכנה של אבחון מוטעה ובעקבות כך טיפול שאינו מתאים לבעיה.

לרוב, אישה הסובלת מקנדידה בנרתיק חוזרת שוב ושוב לאותו הרופא, או הולכת מרופא לרופא ומקבלת מרובם את אותו הטיפול. גם הרופאים הופכים להיות אובדי עצות, מאחר והמטופלת חוזרת על בסיס קבוע עם אותם התסמינים, אך הם אינם מצליחים לעזור בטיפול המוכר והידוע להם. האישה והרופא מתוסכלים, אך חברות התרופות מרוצות.

קיימת חשיבות מכרעת לאבחון נכון של קנדידה לקבלת טיפול נכון ויעיל שיביא לתוצאות טובות במהירות. רופא אינו יכול לאבחן קנדידה בעין. הדרך היחידה לאבחן קנדידה היא על ידי בדיקת תרבית במעבדה ובדיקה מיקרוסקופית (וגם בבדיקות אלה יש 20% פספוס). אבחון קנדידה נרתיקית מתבצע על ידי בדיקה של משטח נרתיקי.

סימפטומים לקנדידה בנרתיק

סדקים וחתכים בפות- סדקים וחתכים קטנים השורפים מאוד. נראים כמו חתכי נייר, בעיקר בקפלים ובאזור החייץ. לא צריך חיכוך משמעותי, הסדקים קורים באופן ספונטני, אפילו בניגוב.

סימני דלקת- נפיחות, בצקתיות, אודם, גרד, כאבים וצריבה.

כאב במגע מיני- נוכחות של פטרייה ואגינאלית גורם לכאבים בנרתיק בעת קיום יחסי מין. במידה ולא מתקבל טיפול נכון לפטרייה, מצב זה עלול לגרום לכיווץ יתר       של השרירים ולווסטיבוליטיס.

יובש נרתיקי- יש נשים המתלוננות על יובש בנרתיק.

הפרשות- 20% מהנשים מדווחות על הפרשות מרובות וסמיכות, בדרך כלל נטולות ריח או בעלות ריח מתקתק של שמרים.

בין 20%-30% מהנשים הסובלות מקנדידה נרתיקית אינן מציגות כלל סימנים או תסמינים, ולמעשה אינן מודעות לקיום הפטרייה, זאת מאחר והפטרייה אצל נשים     אלו אינה אלימה. פטרייה הופכת אלימה כאשר משתנה המאזן הטבעי של פלורת הנרתיק של האשה (בעקבות תזונה, הורמונים, יחסי מין).

הגורמים המחמירים קנדידה בנרתיק

ברירית הנרתיק קיימת פלורה עם חיידקים הכרחיים השומרים מפני מחלות וזיהומים. שינוי של הפלורה הקיימת בנרתיק, יביא לשינוי במאזן החיידקים ובפגיעות רבה יותר לזיהומים ומחלות.

אנטיביוטיקה- ידוע כי קיים קשר בין שימוש באנטיביוטיקה לבין קנדידה ואגינאלית, עם זאת לא קיימת וודאות לגבי המנגנון בו מחמירה האנטיביוטיקה את הקנדידה. משערים כי אנטיביוטיקה משמידה חיידקים בגוף, רעים וטובים, ולכן השימוש באנטיביוטיקה משנה את מאזן החיידקים בפלורת הנרתיק והופך את האזור לפגיע יותר.

כשל חיסוני- כל גורם נוסף המוביל לכשל חיסוני יכול לגרום להתפרצות ושגשוג של קנדידה כגון: שימוש בסטרואידים, איידס, כימותרפיה וטיפולי הקרנות, מחלות הפוגעות במח העצם ועוד.

נוכחות גבוהה של אסטרוגן- קנדידה נרתיקית קיימת בנוכחות אסטרוגן, ולכן קיימת אצל נשים בגיל הפריון. ילדות שעוד לא הגיעו לבגרות מינית ונשים שהגיעו לשלב המנופאוזה אינן סובלות מקנדידה נרתיקית (אלא אם הן סכרתיות או סובלות מדיכוי חיסוני). נוכחות גבוהה של אסטרוגן גורמת לשגשוג של הקנדידה, ולכן הקנדידה משגשגת אצל נשים בהריון אצלן רמת האסטרוגן גבוהה במיוחד. נשים הסובלות מקנדידה ירגישו החמרה בסימפטומים בימים בהם נוכחות אסטרוגן גבוהה- בעיקר סביב הביוץ ולפני הופעת הווסת. מאחר ודם הווסת בסיסי, נשים רבות חוות הקלה משמעותית בסימפטומים בזמן הדימום הווסתי.

יחסי מין תכופים- בנוזל הזרע קיים חומר המחליש את מערכת החיסון על מנת שיוכל תא הזרע לשרוד בגוף האישה. כאמור, גורמים המובילים לדיכוי חיסוני מעלים את הסיכוי לשגשוגה של הקנדידה. חשוב לדעת כי קנדידה זקוקה לזמן דגירה של לפחות 12 שעות, ולכן אם מורגש כאב ישיר בזמן קיום יחסי מין ראשונים עם בן זוג חדש, מדובר ברגישות לנוזל הזרע.

שימוש בקוטלי זרע- גם כן פוגע במערכת החיסונית ולכן יכול לגרום להתפרצות ושגשוג של קנדידה.

מוצרי אלכוהול- גורמים נוספים המעודדים שגשוג של קנדידה.

מצבי מתח- במצבים של מתח מערכת החיסון פחות יעילה, ישנם שינויים במאזן ההורמונאלי בגוף (בעיקר ברמת הקורטיזול) ומשתנים הרגלי התזונה. כל אלה יחד ולחוד מעודדים שגשוג של קנדידה.

מחלות עור של הפות- אני ממליצה שלא להשתמש בכל מוצר ותכשיר אשר גורם לגירוי העור, מאחר ועור מגורה מעודד את התפשטות הקנדידה:

חום ולחות הופכים את האזור לפגיע יותר, ולכן חשוב מאוד לשמור על אזור הפות והמפשעה יבשים לאחר הרחצה.

מסיבה זו חשוב ללבוש בגדים מאוורים מבד נושם, שלא יאפשרו הצטברות זיעה ולחות.

השתדלי ללבוש תחתוני כותנה לבנים ולא צבועים, והימנעי מלבישת תחתונים בלילה.

הסירי בגדי ים ובגדי ספורט לחים מהר ככל הניתן.

השתמשי בסבון כביסה עדין שאינו מכיל אנזימים לכביסת פריטי הלבוש הבאים במגע עם הפות. אל תשתמשי במרכך כביסה ובדפים ריחניים לכביסת פריטים אלה.

כבסי תחתונים חדשים לפני שימוש ראשון.

השתמשי בנייר טואלט לבן ולא מבושם.

סבונים אינטימיים מייבשים ומשבשים את הפלורה והחומציות הקבועה בנרתיק, ובכך מאפשרים התפשטות של זיהומים ואגינאליים.

תחבושות ומגני תחתון חד פעמיים- מוצרים אלה ספוגים בחומרים המגרים את העור. בנוסף אינם מאווררים ויוצרים לחות שהקנדידה מאוד אוהבת.

מגבונים לחים- אחד המוצרים שיותר מגרים את העור ויכולים ליצור זיהומים קשים.

הימנעי משימוש בספוג רחצה לאזור הפות.

טיפול תרופתי בקנדידה

טיפול תרופתי בקנדידה כולל תרופות אנטי פטרייתיות לטיפול מקומי כגון קרם למריחה, נרות ואגינאליים, טבליות וסוגים אחרים של התקנים הפועלים במנגנונים שונים. התכשירים הנפוצים ביותר לטיפול הם:

אגיסטן- מכיל חומר בשם Clotrimazole. נמכר ללא מרשם רופא בקרם למריחה ונרות ואגינאליים.

קיימים קרמים נוספים חלקם ניתנים במרשם רופא וחלקם ללא מרשם, המכילים תכשירים אנטי פטרייתיים אחרים כמו Butoconazole, Miconazole ו-Terconazole.

כדור פלוקונזול- בישראל נמכר הכדור עם מרשם רופא, והמינון תלוי בחומרת הקנדידה.

 

טיפול אלטרנטיבי בקנדידה

תכשירים טבעיים- כיום ניתן לרכוש בחנויות הטבע ובבתי המרקחת לרפואה אלטרנטיבית תכשירים שונים ופורמולות טבעיות לטיפול בקנדידה נרתיקית. מדובר בתכשירים המכילים תערובות של צמחים מסוגים שונים אשר מסייעים בהגברת פעילות מערכת החיסון ופגיעה ישירה בפטריות.

שמן קוקוס כטיפול מונע- שמן קוקוס יכול לסייע במניעה של גדילת יתר של הקנדידה. שימוש בשמן קוקוס כחלק מהתזונה מוביל ליתרונות בריאותיים רבים. בין השאר לשמן הקוקוס תכונות אנטי פטרייתיות. אכילת שמן קוקוס באופן קבוע מסייעת לבקרת יתר שמרי קנדידה בגוף.

פרוביוטיקה- מספקת לגוף חיידקים ידידותיים המסייעים במניעת התרבות הקנדידה.

שום- מסייע לגוף להילחם בזיהומים פטרייתיים ומעצים את כוחה של המערכת החיסונית. ניתן ליטול כמוסות או לצרוך מספר שיני שום.

תמצית זרעי ענבים- מסייעת להילחם בקנדידה.

חומצה קפרילית- חומצה שומנית המסייעת בפעילות אנטי פטרייתית. חומצה קפרילית קיימת בשמן קוקוס, שמן דקלים וחלב אם.

אכינצאה- מחזקת את מערכת החיסון ומסייעת להילחם בזיהומים פטרייתיים.

פאו דה ארקו Pau D' Arco- צמח בעל תכונות אנטי סרטניות, אנטי פטרייתיות, אנטי בקטריאליות, אנטי אוקסידנטיות ואנטי דלקתיות, משכך כאבים, ממריץ פעילות חיסונית, אנטי פרזיט, ומשלשל עדין מאוד. עוזר לטיפול בקנדידה פנימית וחציונית.

שמן אורגנו- אנטיאוקסידנט וקוטל פטריות וחיידקים.

אגוז שחור Juglans nigra L- קליפתו של האגוז מכילה חומר רעיל לזנים מסוימים של חיידקים ופטריות.

מי כסף- תמיסת מים טהורים המכילה בתוכה חלקיקי כסף. שימוש בתמיסה זו מחסל חיידקים ובקטריות באותה יעילות של אנטיביוטיקה, אך ללא פגיעה בפלורה. שימוש מוגבר עלול לגרום למחלת הארגיריה בה העור הופך כחול-אפור.

דיקור- דיקור לאיזון המערכת ההורמונאלית ופלורת המעיים.

דיאטת קנדידה- העיקרון המנחה של דיאטת הקנדידה מחלק את התפריט לשניים: מזונות אסורים ומזונות מותרים. בראש רשימת המזונות האסורים עומדים הסוכר והקמח הלבן. בעוד שבדיאטה רגילה הפחתת צריכת מזונות אלה קשה בשל סיבות התמכרותיות, ההתמודדות בדיאטת קנדידה היא כפולה, מאחר והפטרייה גם מגבירה את הדחף לצרוך מזונות מתוקים ועתירי פחמימות.

דיאטת מזון חי נטול שומנים- מאחר והגורם להתפשטות הקנדידה בגוף זה מצבור גדול של שומן הנדבק לדפנות כלי הדם ולקולטני האינסולין, ובכך מגביר את פעילות הלבלב ובלוטות יותרת הכליה וגורם לכשל תפקודי שלהן, דיאטת נטולת שומנים תשחרר את שכבת השומן בהדרגה ותאפשר לסוכר הנמצא בדם להיכנס לתאים ולשמש אנרגיה זמינה עבורם. בעזרת דיאטה זו הקנדידה תצטמצם לרמה נורמאלית שאינה מלווה בתסמינים, והגוף בהדרגה יחזור לחיוניותו. לאחר שהקנדידה ממוגרת באופן סופי, ניתן לחזור ולאכול שומנים, אך יש להקפיד על תפריט טבעי חי ומאוזן.

(מידע נוסף על דיאטת מזון חי נטול שומנים ותפריט שבועי-עונתי ניתן למצוא בספר "תזונת 80/10/10" מאת ד"ר דאגלס גרהם).

מרפאים (קונבנציונליים ואלטרנטיביים) המאבחנים תופעות של קנדידה, במקום לטפל בפטרייה עצמה, מנסים לטפל בסימפטומים. גם בדף זה הצעות שונות לטיפול, שחלקן באות להקל על תסמינים. חשוב להבין כי טיפול בתסמינים מקל אך אינו פוטר את בעיית הקנדידה.

מאמר זה נועד להעביר מידע, ולכן ניתן למצוא בו מידע על שיטות טיפול שונות ומגוונות, וכל אחת רשאית לבחור את השיטה אשר מתאימה לה ולאורח חייה. עם זאת, ברצוני להבהיר שבאופן אישי איני ממליצה על שיטות הטיפול הקונבנציונאלית, וכי אני מאמינה ששיטות הטיפול האלטרנטיביות עשויות להקל על תסמינים או לתמוך ולחזק את הגוף על בסיס קבוע למניעה. הדרך הטובה, בעיני, לטיפול ומיגור הקנדידה באופן חד משמעי, היא דיאטת מזון חי נטול שומנים.

אמצעים להקלה מקומית (טיפול סימפטומטי)

קומפרסים קרים- ניתן להניח על אזור הפות קומפרסים של בד נושם הספוגים במים קרירים להקלה על הגרד והצריבה.

מריחת שמן- מריחת שכבה דקה של שמן טבעי (שקדים/קוקוס) להקטנת הגירוי בעור.

שטיפות סודה לשתייה- הקנדידה אוהבת חומציות, וסודה לשתייה ידועה כסותר חומציות בסיסי ביותר. שבי באמבט מים פושרים ושימי באמבט 4-5 כפות סודה לשתייה למשך רבע שעה. ניתן לחזור על פעולה זו פעמיים-שלוש ביום. (ממליצה לקנות את המוצר בחנויות טבע ולוודא כי אינו מכיל אלומיניום).

שתייה של סודה לשתייה- ניתן לשתות תערובת של מים עם סודה לשתייה לטיפול בקנדידה, אך יש להיזהר בכך מאוד!! הסודה לשתייה מאוד בסיסית ושימוש יתר לא מבוקר יכול להביא למצב של בסיסיות יתר בגוף ומצב זה מסוכן מאוד. על מנת להשתמש בתכשיר לשתייה מומלץ להיעזר במטפל מקצועי המכיר את סוג הטיפול.

 

חשוב לציין כי קיימות כל מני "תרופות סבתא" לטיפול בקנדידה. יש טיפולים נפוצים כגון שימוש בשמן עץ התה, או שמנים אתרים אחרים, חומצה בורית ועוד. שימוש בתכשירים אלה לעיתים עלול לגרום לפגיעות קשות בעור הפות.

הפעילי שיקול דעת בבחירת הטיפול וזכרי כי כל טיפול בתסמינים יכול להקל זמנית, אך לא יפתור את הבעיה. רק מיגור הקנדידה על ידי סילוק הגורמים לה יביא לרפואה שלמה.

 

קנדידה בהריון

קנדידה בהריון הינה דבר שכיח, בעיקר בגלל רמת האסטרוגן הגבוהה המאפשרת את שגשוגה של הקנדידה בנרתיק.

חשוב להתייעץ עם גורם מוסמך לגבי טיפול בקנדידה בהריון. הטיפול בקנדידה גורם לפינוי רעלים מהגוף. פינוי הרעלים אינו קל לגוף, ומערכת החיסון עובדת שעות נוספות. בזמן הריון מערכת החיסון גם כך עובדת שעות נוספות בכדי לשמור על האם מהעובר שהוא גורם זר בתוכה, ולכן הטיפול יכול להכביד על מערכת החיסון ולפגוע גם באם ובעובר.

 

הקנדידה חזרה!

תלונה שכיחה כאשר מסיימים טיפול ללא בדיקת מעבדה שתוצאותיה שליליות. כאמור הגורם לרוב הסימפטומים אלה הם הרעלנים אותם מפרישה הפטרייה. כאשר הרעלנים מתחילים להתפנות מהגוף יש הקלה רבה בסימפטומים, אך זה קורה הרבה לפני שהפטרייה מושמדת. לכן חשוב לסיים את הטיפול בקנדידה רק לאחר בדיקת מעבדה שתוצאתה שלילית.

 

רק בריאות!
נטע